מה הקשר בין טמפונים חד פעמיים והלחץ שלך בעבודה?

כשהמוצרים החד פעמיים רק נכנסנו לחיינו זאת הייתה בשורה מדהימה, בעיקר עבור נשים. סוף כל סוף הן יכלו לצאת מהבית בזמן הווסת, להשקיע פחות זמן בשטיפת כלים ולהרגיש חופשיות יותר. אך אליה וקוץ בה - עם הזמן גילינו שהפתרונות הללו דומים יותר לפלסטרים. הם לא מטפלים בשורש של אי השוויון המגדרי, ובמקביל יוצרים נזק סביבתי עצום. הפלסטיק אינו מתכלה והרי הזבל מצטברים ומזהמים את העולם שלנו. כולנו כבר רגילות לדקלם את המסרים: לא להשתמש בכוסות חד פעמיות, "זו רק כוס אחת" (אמרו מיליוני אנשים בכל העולם), להפסיק עם הקשים ולעבור להשתמש במוצרי היגיינה נשית רב פעמיים כמו תחתוני מחזור ותחבושות רב פעמיות לווסת. נכון? 

עד כאן יישרנו קו, אבל מה הקשר בין כל זה לבין לחץ בעבודה, חרדה חברתית ובדידות בעידן המודרני? תרשו לי להסביר ב-5 נקודות:

"לכל אחד יש תחליף" (חפצים או בני אדם)

מכירות את המשפט - "לכל אחד יש תחליף?" אפשר לשמוע אותו בהקשר של שוק העבודה חסר היציבות, בו כל אחד עלול לאבד את מקור הפרנסה שלו ברגע אחד, ואפשר לשמוע אותו גם בהקשר של מערכות יחסים רומנטיות או חבריות. היחס הזה אחד לשני הוא שעתוק של היחס שלנו לחפצים בעידן המודרני. אם משהו נשבר - זול וקל יותר להזמין חדש מאשר לתקן אותו. הבגדים בחנויות אפנה מהירה כל כך זולים שכביכול אין סיבה להשקיע בפריטים איכותיים שישרתו אותנו לאורך זמן. יותר מזה, הטרנדים האופנתיים מתחלפים כל כך מהר שכבר קשה לעקוב. באופן דומה - פעמים רבות אנשים יעדיפו להימנע מהעימות, מהמאמץ והעבודה הקשה הנדרשים כדי לשמר את הקיים ובוחרים בדרך הקלה והנוחה יותר: לדפדף לדבר/האדם הבא. 

הישגים קצרי טווח על פני תהליכים ארוכים

התרבות המודרנית מאדירה קלות ומהירות. אנחנו נדהמים מילדי פלא שמגיעים לשיאם בגיל צעיר, אנחנו מחפשים את ההצלחות המהירות, את קיצורי הדרך, את ההישגים הגבוהים ביותר עם מינימום השקעה. אין כמעט יום שלא תקפוץ לכם באחת האפליקציה פרסומת לפיה אם תעשו XYZ, תוכלו להתעשר מהר מבלי לצאת מהמיטה. מהחומרים האלו נבנים ומתעצבים החלומות שלנו.

אנחנו מחליפות את המטרות והשאיפות שלנו באותה מהירות שניתן להחליף תחבושת חד פעמית אחת באחרת - לזרוק לפח ולשכוח. בכל פעם שנחווה הצלחה נשמח בה אולי לכמה רגעים ומיד נתחיל לחפש את הדבר הבא. איבדנו את היכולת להסתכל על חזון גדול או משמעות עמוקה, ובמקום זה אנחנו לכודות בתוך מרוץ עכברים, מכוונות בכל פעם רק אל הפנייה הבאה. במילותיו היפות של מוקי: "כולם רוצים מהר ובקלות, והאדמה בוכה".

שוק העבודה מכתיב את קצב החיים

כשעובדים מהבוקר עד הלילה, למי יש זמן לשאול את עצמה שאלות? להטיל ספק, לחקור את מה שקורה לה בפנים? ככל שהעומס מצטבר כך מצטברים גם חרדה, מרחק מהמשפחה (כי צריך לעבוד שעות נוספות), בדידות וחוסר שייכות. שוק העבודה המודרני מכתיב את קצב החיים שלנו, ותהיו בטוחות שהקצב הזה לא מותאם לנשים, או לקבוצות מגוונות נוספות באוכלוסייה (אפילו לא לרוב הגברים). פריסת העבודה החודשית לא מתחשבת במחזור החודשי שלנו . כאשר לא נותר לנו זמן לתחביבים, משפחה וחברים, אנחנו נוטות לפנות אל פתרונות מהירים וחד פעמיים. מי יכול להאשים אותנו?

ניתוק מהטבע הוא ניתוק מעצמנו

גדלנו בתרבות בה לימדו אותנו שיש הפרדה מוחלטת בין בני אדם, צמחים ובעלי חיים. רוב הזמן אנחנו מוקפות בארבע קירות ובכלל לא חושבות על היותנו חלק מהטבע, תלויות בו ובמערכות האקולוגיות שיש בו כדי לחיות. אז כשאנחנו זורקות טמפון חד פעמי לפח - אנחנו לא חושבות על הדרך הארוכה שהוא עשה באונייה כשייבאו אותו לארץ. אנחנו גם לא חושבות על השנים שייקחו לו להיעלם ועל הנזק שהוא יגרום לכדור הארץ. כשאנחנו מרוחקות מהטבע - אנחנו מנותקות ממשהו עמוק בתוכנו שמחבר אותנו אליו. אנחנו שוכחות שגם לנו יש צרכים שלא תמיד תואמים את הקצב המהיר של השוק. אנחנו שוכחות שיש בדים שיהיו בריאים ונעימים יותר לגוף שלנו. אנחנו שוכחות שלכל פעולה ובחירה שלנו יש השלכות - אקולוגיות ופנימיות בתוכנו. 

כשמדברים על תרבות - הכל קשור להכל

הנקודה החמישית ואולי החשובה ביותר היא ההבנה שבחיים שלנו (כמו בטבע) הכל קשור להכל. אי אפשר לנתק תהליכים שקורים בכלכלה הקפיטליסטית מחוויות היומיום שלנו. תאגידים גדולים ובעלי אינטרסים שונים שופכים מיליוני דולרים על פרסומות, מדיה, תוכניות טלוויזיה, פודקסטים וכו' כדי להשפיע עלינו ולעצב את ההתנהגות, המחשבות והחשקים שלנו.

התרבות שלנו מספרת סיפור. נכון להיום הסיפור הזה מאדיר חפצים חד פעמיים על פני אחריות סביבתית; הצלחות קצרות טווח על פני תהליכים ארוכים ומשמעותיים; אינדיבידואליזם על פני דאגה הדדית; ניתוק על פני חיבור; קלות ופשטות על פני מורכבות ועומק. אנחנו רואות את הנרטיב התרבותי הזה בכל תחומי החיים שלנו וכעת גם מצליחות לחבר בין הנקודות.

מה השלב הבא? להצטרף לתנועות שמקדמות את השינוי אותו אנחנו רוצות לראות בעולם.